אסטרטגיית השקעה המכוונת ליצר ערך נוסף, מעל המדד עצמו.
איך? באופן שיטתי, באמצעות בחירה ומתן משקל שונה לנכסים בתוך המדד, על בסיס פקטורים וקריטריונים נוספים פרט לשווי שוק.
הלכתם/ן לאיבוד במשפט האחרון? לגמרי!
נסביר את זה באמצעות דוגמא מעולם מוכר: מדד S&P 500 כולל את 500 החברות המובילות הנסחרות בארה”ב. המדד כולו מעניין, אבל מה לגבי מדד סמארט בטא עליו?
למשל, מדד S&P תנודתיות נמוכה ודיבידנדים גבוהים – S&P 500 LOW VOLATILITY HIGH DIVIDEND כולל רק חברות גדולות, יציבות, עם תזרים מזומנים משמעותי שהן בסיכון נמוך יותר ובעלות תשואת דיבידנד.
דוגמא נוספת, מעולם הנדל”ן:
במדד נדל”ן 15 נכללות חברות נדל”ן מכל מיני סוגים – בנייה, מניב, כאלה שפעילות בישראל וגם בחו”ל. משקלן של החברות במדד נקבע רק לפי קריטריון שווי השוק שלהן בבורסה.
אבל, מדד הנדל”ן המניב הוא בעצם סמארט בטא על מדד נדל”ן 15 בבורסה בתל אביב. במדד “החכם” נכללות רק מניות של חברות נדל”ן מניב, במשקל שנקבע לפי מידת פעילותן בתחום הנדל”ן המניב בישראל בלבד.
נעשה כאן סיכום ביניים: כדי לשמור על החלק “החכם” באסטרטגיה, עורכי המדד עושים שימוש בשיטתיות וחוקי בסיס שמטרתם להשיא תשואת יתר על מדד הבסיס. דוגמאות שכיחות לקריטריונים “חכמים”: משקולות בהתאם לתחומי פעילות, תנודתיות ודיבידנד.
תכלס, מהי המטרה של סמארט בטא?
תשואת יתר על פני מדד הבסיס או יצירת תשואה על בסיס מדד חדש וחכם.
אחרי שהבנו מעט במה מדובר, ואולי אף את הצבע הוורוד המשתמע מן הדברים, צריך לזכור שגם הסמארט בטא אינו יכול לברוח מהינג-יאנג (בפילוסופיה הסינית: שני הכוחות המנוגדים אך משלימים המצויים בכל הדברים ביקום).