זירת המימון הישראלית מורכבת מכמה שחקנים מרכזיים, ביניהם הקבוצות הבנקאיות, השוק המוסדי וכן גופי אשראי חוץ בנקאיים, שהולכים ותופסים נפח בזירה. מתן האשראי לחברות, תלוי במידה רבה באיכות שדרת הניהול, רווחיות החברה, הצורך לקבלת האשראי וכמובן יכולת ההחזר של החברה.
עם תחילת משבר הקורונה, נצפתה עלייה של קרוב ל-20% בבקשות למתן אשראי. עיקר הגידול הגיע מענפי המסחר והריטייל וכן חברות התעופה והתיירות שסבלו מצניחה דרמטית בפעילות, לאור הסגרים. גם תחום התעשייה ספג נזקים כבדים עם הקפאת פרויקטים שונים וירידה חדה בביקוש ובייצוא מוצרים תוצרת כחול-לבן, מה שהוביל להפחתה משמעותית בייצור ובהכנסות. סיבה נוספת לעלייה בבקשות המימון נובעת גם ממשתנים פוליטיים שונים ועיכובים באישור תקציב המדינה בהיעדר ממשלה עם תמיכה קואליציונית רחבה.
בעוד שחברות בעלות כושר ספיגה נכנסו למשבר כשמצבן הכלכלי טוב, עסקים ששיעור הרווח שלהם נמוך וללא הון עצמי מהותי, פנו בבקשה לתוספת אשראי. כבר בחודשי המגפה הראשונים זיהתה המדינה את הכשל וביצעה התאמות שונות למזעור השלכות כלכליות שליליות. תחילה ההתאמות היו מול מגזר העסקים קטנים-בינוניים, שמהווה את אחד ממנועי הצמיחה והתעסוקה הבולטים במשק. בהמשך הורחב הסיוע גם לחברות גדולות יותר. אחד הצעדים המשמעותיים ביותר, מלבד המענקים, היה הגדלת היקף האשראי בערבות המדינה, או במילים אחרות מתן הלוואה בתנאים נוחים לעסקים שנפגעו מהמשבר, כאשר המדינה היא הערבה ולמעשה מאפשרת לגורמים המממנים להרחיב את תיאבון הסיכון שלהם לטובת מתן אשראי למגזר העסקי.