עובדי ההיי-טק הישראלי ניצבים בשנים האחרונות בפני תרחישים מעוררי קנאה. הם עשויים להגיע למקום העבודה כהרגלם אך תוך מהרה להתבשר שצפויים לצאת ממנו אחרת – עם טייטל יוקרתי המשייך אותם לקבוצה הצומחת של ה"מתעשרים החדשים". התופעה הזו למעשה כבר הפכה לחלק בלתי נפרד משגרת הענף, שנהנה מתקופת הפריחה המרשימה והארוכה שידע מאז ומתמיד. תופעה המתורגמת לזרימת כסף מאסיבית עבור כל מי שלוקח חלק בחגיגה, יזמים לצד עובדים.
אבל בין הכותרות המשמחות והסיפורים על חבילת האופציות שהפכה לסכום כמעט בלתי נתפס, מסתתר גם צד אחר. אמנם הוא פחות מתוקשר אך עוסק בעובדה כי הכסף הגדול מציף לא מעט שאלות באשר לאופן הניהול והמינוף של הכסף בצורה חכמה. מדובר בפער המאפיין גם רבים מתעשיית ההיי-טק, אמידים ככל שיהיו, שאמנם הרוויחו לא מעט כסף, אך העולם הפיננסי ואפשרויות ההשקעה כמעט ואינם מוכרים להם.
בשנים האחרונות הסתמן שהפתרון האידיאלי לכסף הנזיל נעוץ בהשקעות בשוקי ההון, שנהנו מאקלים כלכלי נוח וסביבת ריבית אפסית מתמשכת, שהייתה טריגר מרכזי מאחורי רצף העליות החריג בעשור האחרון. לצד זה, האתגרים הניצבים בפני הכלכלה העולמית, תנאי השוק המשתנים, המאותתים בין היתר על אפשרות מתקרבת של העלאת ריבית הדרגתית, והדינאמיות המאפיינת את עולם ההשקעות המודרני, מחייבים חשיבה יצירתית יותר ובניית אסטרטגיה מתוחכמת מזו שהייתה נהוגה עד כה. זו כבר אינה מסתכמת רק באיתור אפיקי השקעה אטרקטיביים, אלא גם בהתמודדות עם היבטים רחבים יותר, הנוגעים בניהול הוליסטי.
