יום אחד, אדם קם בבוקר, פותח את תיבת הדואר שלו (לא בג’ימייל, זו שנמצאת בכניסה לבית) ומוצא שם מכתב מוזר מהבנק שלו:
אדון/גברת יקרים, אנחנו מודעים לכך שאתם בכלל לא אזרחי ארה”ב, אבל רצינו שתדעו שלמרות זאת, יכול להיות שכשתלכו לעולמכם, היורשים שלכם יצטרכו לשלם ל”דוד סם” מס עיזבון גבוה. עד שהם לא ישלמו את המס, לא נוכל לשחרר להם את הכסף מחשבונכם.
“סליחה, מה?!”, אומר לעצמו האדם, “זו בטח טעות! אני לא אזרח ארה”ב, אני לא תושב שם ובפעם האחרונה שביקרתי שם, מגדלי התאומים עוד גירדו את השמיים”.
עוד אומר לעצמו אותו אדם: “גם אין לי דירה או נכס אחר בארה”ב. בסך הכל יש לי תיק השקעות, ויש בו כל מיני ניירות ערך. אז מאיפה הגיע המכתב הזה?”.
יכול להיות שהסיטואציה שתיארנו כאן מוכרת ללא מעט אנשים, שקיבלו במהלך החודשים האחרונים מכתב ברוח דברים אלה מאחד הבנקים הגדולים בישראל. כמובן שנוסח המכתב הוא לא בדיוק כמו זה שכתבנו כאן, אבל תכלס, זו משמעות המכתב.
כלומר, בעלי תיקי השקעות רבים לא מודעים לכך שעל אף שהם אינם אזרחים אמריקאיים, מרגע שיש להם השקעה בשווי של יותר מ-60 אלף דולר בנכסים אמריקאים, הם חשופים למס עיזבון אמריקאי.
מה זה אומר? מס בגובה של 40% על שווי ההשקעה בסוף הדרך. כלומר, המס אינו מושת רק על הרווחים שנוצרו מההשקעה (כמו מס רווחי הון בישראל, למשל), אלא הוא מושת על שווי ההשקעה כולה (החלק שמעל 60 אלף דולר).
בסכומים גבוהים המס הזה מציק מאוד, במיוחד, כשכאמור, אין לכם שום נגיעה לארה”ב ואתם לא מבינים מדוע עליכם לתמוך בכלכלה האמריקאית ולשלם שם מס.
