עיקר הנפילה שהתרחשה השבוע נרשמה ביום שישי, עם פרסום מדד המחירים לצרכן בארה"ב שגילה כי האינפלציה ב-12 החודשים שהסתיימו במאי עמדה על 8.6%. מדובר בקצב אינפלציה הגבוה ביותר מאז 1981. זהו קצב גבוה מזה שנרשם במארס (8.5%) ואפריל (8.3%).
ביום שישי לבדו נפל נאסד"ק ב-3.5% והשלים נפילה שבועית של 5.6%. נאסד"ק הגיע ביום שישי לנקודה הנמוכה ביותר שלו השנה – 11,340 נקודות. בכך חזר המדד לרמתו מאוקטובר 2020, תוך שהוא מוחק לחלוטין את העליות החדות של 2021. מדד נאסד"ק נמוך כעת ב-27.5% מרמתו בתחילת השנה.
גם מדד S&P500 הצטרף לגל הירידות ואיבד ביום שישי 2.9% מערכו. מתחילת השנה איבד S&P500 18.2% מערכו.
את התרומה העיקרית לאינפלציה בארה"ב מספקים מחירי דלק, המזון והדיור. מדד מחירי האנרגיה קפץ במאי ב-34.6% לעומת רמתו בחודש המקביל ב-2021. מחיר הבנזין למכוניות זינק ב-49% במאי. למעשה גם בחודש יוני המשיך מחיר הבנזין לטפס, והוא עלול לתרום להמשך לחצי האינפלציה בהמשך השנה. מחיר החשמל טיפס בשנה האחרונה ב-12%.
מדד מחירי המזון טיפס במאי ב-1.2% נוספים והשלים קפיצה של 10.1% לעומת החודש המקביל ב-2021. מדד מחירי השכירות למגורים טיפס ב-5.5% ב-12 החודשים האחרונים, וב-0.6% לעומת חודש אפריל. גם מחירי הטיסות מתייקרים מאוד באחרונה ומחירי מכוניות משומשות קפצו בתוך שנה ב-16%.
ההבדל בין אינפלציה "טובה" לאינפלציה "רעה"
מתברר שהאינפלציה, שהיו כבר מי שהספידו אותה בעשור הקודם, עושה קאמבק. היא מוגדרת בשפה הכלכלית כעליית מחירים מתמשכת, ונהוג לסווג אותה לכמה קטגוריות. ישנה אינפלציה "טובה", כזו שבה המחירים עולים מדי השנה באופן מתון מאוד. לרוב מדובר על אינפלציה שנעה סביב 2% בשנה. סביבה אינפלציונית כזו מאפשרת לכלכלה לצמוח באופן מתון ויציב מבלי לגרום לזעזועים. הצרכנים (שהם גם עובדים כמובן) מצליחים להתמודד עם עליית המחירים המתונה דרך העלאות שכר שהם מקבלים מדי פעם. העלאות השכר מתאפשרות משום שהחברות המשק צומחות. גם המדינה נהנית מגידול במיסים ויכולה להעלות שכר לעובדיה.
כדי לשמר אינפלציה ברמה של 2% צריך להנהיג במשק ריבית ריאלית חיובית – כלומר ריבית נומינלית גבוהה מ-2%. אבל היא יכולה להיות נמוכה יחסית. לרוב סביב 3%-4%.
אבל לפעמים האינפלציה קצת יוצאת משליטה ומגיעה לרמות של 4%-6%. ברמה כזו של אינפלציה העלאות השכר כבר אינן מספיקות להדביק את קצב עליית המחירים. המשק נכנס לאי שקט. עובדים מאורגנים מתחילים לשבות בדרישה להעלאות שכר גדולות יותר. השביתות גורמות לשיבושים ואובדן תוצר. עובדים לא מאורגנים נותרים מאחור ורמת חייהם יורדת.
כדי להילחם באינפלציה כזו, הריבית הנומינלית חייבת לטפס גבוה יותר. המטרה של הבנק המרכזי במקרה כזה היא להראות לציבור שהוא נחוש להדביר את האינפלציה, ולקצר את משך הזמן שהיא יוצאת משליטה. אבל בדרך המשק יכול לעבור טלטלה מסוימת, ריבית גבוהה מקשה מאוד על נוטלי הלוואות – עסקים שזקוקים להון כדי להתפתח ונוטלי משכנתאות שרוצים לקנות דירה. בפועל, בשלב של המלחמה באינפלציה המשק נוטה להאט, ולעיתים אף נקלע למיתון של כמה רבעונים.
זה למעשה החשש העיקרי שמדיר כיום שינה אצל המשקיעים בארה"ב. נכון להיום קיים פער עצום בין קצב האינפלציה לריבית בארה"ב. הריבית בארה"ב עומדת כעת על פחות מ-1%, וגם אחרי ההעלאות הצפויות ביוני וביולי (0.5% בכל פעם) היא עדיין תהיה נמוכה מ-2%. וזאת בשעה שקצב האינפלציה שנמדד מתחילת 2022 הינו גבוה מ-8%. אם האינפלציה לא תתחיל להראות סימני דעיכה בחודשים הקרובים הריבית בארה"ב תמשיך ותעלה. יו"ר ה'פד' ושאר הבכירים כבר הדגישו זאת.
עד לאן היא תעלה? אפשר להניח שלפחות עד לשלב שבו תשרור בארה"ב ריבית ריאלית חיובית. כרגע מדובר על ריבית נומינלית שגבוהה מ-8%, אבל במידה והאינפלציה תתמתן קודם לכן הריבית תעצור במקום נמוך יותר.
קיים עוד סוג של אינפלציה – היפר-אינפלציה. כאן מדובר כבר באינפלציה דו ספרתית שיוצאת משליטה ומגיעה למחוזות מפחידים. כרגע מדובר בתרחיש שאף כלכלן לא מעלה בדעתו. אבל היפר-אינפלציה היא לא המצאה. היא מתקיימת ותוקפת מדינות רבות שמתנהלות בחוסר אחריות. ניתן למצוא אותה אפילו בשתי מדינות מאוד קרובות אלינו – בטורקיה (אינפלציה של 40% בשנה) ובלבנון (מעל 200%).
