פברואר 2019

שירלי יום-טוב, IBI בית השקעות

 

2700%

זו הקפיצה במניית חברת אינטרקיור הישראלית בשנה האחרונה.

למה? מילת הקסם: קנאביס.

תיכף נחזור לחברה הזו, אבל קודם, סוף סוף, באיחור שאין לו סיבה מלבד סחבת טיפוסית, הממשלה אישרה יצוא קנאביס מישראל.

אלה חדשות טובות לכו-ללללם. קודם כל, זה יתרום למשק הכנסות מוערכות של בין 1 ל-4 מיליארד שקל בכל שנה, זה יוסיף משרות חדשות (אבל די מעט, כ-300 לפני הערכת משרד החקלאות) וגם, זה יקבע עוד יותר את ישראל על מפת הקנאביס העולמית. אולי זה יעודד חברות נוספות להיכנס לתחום, לא רק בענף הגידול, אלא גם במחקר ופיתוח.

צריך לזכור שישראל היא אחת החלוצות בעולם בתחום המחקר בצמח הקנאביס, בזכות פרופ' רפאל משולם. הוא בן 87, חתן פרס ישראל והוא היה הראשון בעולם שגילה את החומר הפעיל בצמח, בתחילת הסיקסטיז.

עכשיו ברור שלא כל אחד שמגדל צמח חמוד באדנית יכול לייצא קנאביס. גם כי כמובן המדינה לא תיתן לו, וגם מפני שאף אחד לא יקנה ממנו. זה תחום עם הרבה רגולציה וישראל נחשבת לאחת המדינות המתקדמות בכל מה שקשור לרגולציה של קנאביס. אם יצא לכם להיתקל בשקית של קנאביס רפואי בישראל, יש עליה נתונים מדויקים על הזן של הצמח וכמות החומרים הפעילים בו, וזה מה שמחפשים בעולם היום.

עכשיו בחזרה למניית אינטרקיור. היא הכי מדוברת אולי בגלל שהיו"ר שלה הוא אהוד ברק והשווי שלה בבורסה הוא כבר 850 מיליון שקל. לא רק המניה שלה קפצה בזמן האחרון. יש עוד 16 חברות ישראליות שעוסקות בקנאביס ונסחרות בבורסה, ואנחנו מעריכים שלא רחוק היום בו הבורסה בתל אביב תשיק את מדד הקנאביס. גם כאן אנחנו נהיה באיחור אופנתי, כי בעולם כבר קיימים כמה וכמה מדדי קנאביס בהם אפשר להשקיע.

משהו שאנחנו חייבים לכתוב כאן: זו ממש לא המלצת השקעה משום סוג. זה רק תיאור מצב.

 

18

18 מיליארד שקל התאדו מקרנות הנאמנות ב-2018, יותר ממחציתם רק במהלך חודש דצמבר האחרון. מתוך המספר הזה, קרוב ל-4 מיליארד שקל יצאו מקרנות נאמנות מנייתיות, בעיקר בדצמבר.

אולי התגובה האינסטינקטיבית למספרים המדהימים האלה היא: טוב נו, אפשר להבין, 2018 היתה שנה קשה ודצמבר היה שחור.

אז זהו, שלא.

כלומר, השווקים היו אכזריים למשקיעים ב-2018 ובמיוחד בדצמבר, אבל האם הדבר הנכון לעשות הוא לברוח מהם?

שימו לב מה קורה בתעשיית הקרנות בימים אלה: היא רחוקה מלהתאושש.

אומרים שמי שנכוונה ברותחין נזהר בצוננין, אבל את מה שקורה בשוק ההון מתחילת השנה קשה לכנות במילה "צוננין". המדדים המובילים בארה"ב טיפסו כבר בין 8%-10%, מדדי איגרות החוב בישראל חיוביים, גם באיגרות חוב ממשלתיות וגם באיגרות חוב קונצרניות (של חברות). גם מדדי המניות החבוטים באירופה למעלה, והבורסה בתל אביב עלתה בכ-6%.

כל זה בא להראות שמי שבורח/ת בירידות, פשוט מפסיד/ה.

נכון, זה לא פשוט לשבת מהצד ולראות את הכסף צולל, אז אם אפשר, נמליץ לקרוא קצת בנושא הזה – כאן וגם כאן.

ותרשים אחד טוב שווה אלף מילים:

 

עכשיו, אנחנו ממש לא אומרים פה שאין סיבה אף פעם לצאת מהשקעות בשוק ההון, או למכור קרנות נאמנות. בטח שיש. למשל, אם אתם פתאום זקוקים עכשיו לכסף שנמצא שם, או אם התברר שקרן הנאמנות שלכם פישלה בהשקעות.

אבל, תנו לנו לנחש – אלו לא הסיבות שבגללן 18 מיליארד שקל לא נהנו מהעליות של החודש האחרון.

 

65

65 מיליון חבילות קיבלנו בדואר בשנת 2018. זה שיא גם במספר וגם במשקל של כל החבילות האלה, כ-14 אלף טון (!). 50% מההזמנות היו באתר עלי אקספרס הסיני. גם איביי ואמזון מככבות, וכמובן גם אתרי הביגוד נקסט ואסוס.

יש המון סטטיסטיקות מעניינות שהדואר פירסם על מבול החבילות הזה. הנה שלוש שאהבנו:

המשקל הכולל של החבילות עלה ב-23% לעומת 2017, בעוד שמספרן צמח רק ב-6%. בקיצור, עברנו מפיצ'יפקס לדברים האמיתיים.

מתוך עשרת הרחובות המובילים בהזמנות, רחוב העצמאות באשדוד נמצא במקום הראשון. הסבר, מישהו?

רמת גן שולטתתתת עם 1.9 מיליון חבילות, כלומר 11.46 חבילות לתושב בממוצע – השיאנית ביחס לגודל האכולוסיה.

עכשיו בואו נקשר את זה לדברים שקורים בחיים עצמם בישראל:

  • מה קורה למחירי הביגוד בחנויות בישראל? הם ממשיכים להיחתך כי אנחנו ממשיכים לבחור לקנות באינטרנט.
  • מה קורה למחירים בסופרמרקט? הם ממשיכים לעלות, כי אף אחד לא מזמין נייר טואלט וקוטג' בעלי אקספרס.
  • שימו לב למדד דצמבר, שהפתיע בירידה של 0.3%, כך שקצב עליית המחירים – אינפלציה – בשנה האחרונה עמד על 0.8% בלבד. ממש מספיק בקושי בשביל להעלות קצת את הריבית בישראל.

 

11%

11% מבני ובנות 70 פלוס עדיין עובדים ועובדות, למרות שעברו כבר את גיל הפרישה. אם לשפוט על פי המגמה, אז המספר הזה עשוי לצמוח, כי ב-2005 רק 6% מהם עדיין עבדו.

נתון מעניין נוסף הוא ששיעור בני ה-65 ומעלה (נשים וגברים), יותר מהכפיל את עצמו. הוא עומד על כ-21% לעומת 10% ב-2005, כך לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס).

ומה קורה כשמסתכלים על גברים לעומת נשים? הנתונים מראים שהרבה יותר גברים ממשיכים לעבוד מאשר נשים.

איפה אתם/ן בתוך הסיפור הזה? האם נראה לכם/ן שתמשיכו לעבוד לאחר שתוכלו לפרוש? כי הרי יש את אלה שרק חולמים על יציאה לפנסיה, ויש כאלה שעצם המחשבה על הרעיון מכניסה אותם לחרדות קיומיות.

בכל מקרה, מעניין לחשוב מהן הסיבות לכך שאנשים ממשיכים לעבוד לאחר שהם יכולים כבר לפרוש. המחשבה הראשונה שעולה היא שאנשים עושים זאת מסיבה כלכלית – אין מספיק כסף בלי לעבוד, אז ממשיכים בלית ברירה. ואולי גם החשש מכך שהכסף שנחסך לא יספיק, בגלל עליית תוחלת החיים.

אבל הנתונים של הלמ"ס מעניינים: העלייה בשיעור העובדים מאפיינת דווקא מקצועות אקדמיים, עתירי השכלה ומכניסים. שיעור האקדמאים מעל גיל 65 עלה מ-19% ל-25% ב-2017 וגם שיעור המנהלים עלה, מ-6% ל-9%.

בשיעור המבוגרים שמועסקים בעבודה לא מקצועית (שהיא גם פחות מכניסה) דווקא חלה ירידה, מ-9% ל-5% ב-2017.

ואולי כל זה ברור כשמסתכלים על בני ובנות 65 פלוס של היום. 65 זה פשוט לא גיל זקנה. היום זה סיפור אחר לגמרי: נמרצים ונמרצות, חורשים את העולם, מעודכנים וגם לגמרי דיגיטליים. היום זה פשוט "בוגרים", לא "זקנים".

 

שתפו עם חברים :
הוסף תגובה חדשה תגובות

רוצה להגיב או לשאול אותנו משהו?

האימייל לא יוצג באתר.