אוקטובר 2019

שירלי יום-טוב, IBI בית השקעות

 

11.3

הנה משהו שמחמם את הלב בתחילת השנה החדשה: בשנה שעברה ישראלים תרמו לאחרים 11.3 מיליארד שקל.

המספר הזה צמח ב-7% ביחס ל-2017, שגם בה נרשמה צמיחה של 5% ביחס לשנה הקודמת לה, ככה מצאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מה שיפה במספרים האלה זה שהם גבוהים גם מקצב הצמיחה בישראל וגם מקצב עליית השכר הממוצע.

אז מי תורם וכמה?

לפי דו"ח אחר, של המכון לפילנתרופיה ומשפט באוניברסיטת תל אביב, כמעט 80% מהישראלים תורמים, אם כי לא סכומים גדולים – רק כמה מאות שקלים בשנה (כ-300 ש"ח לפי דו"ח לשנת 2016). עוד קבעו במכון שאנחנו תורמים פחות מאשר במדינות מערביות – שם תורמים כפול.

מעניין שיש הבדלים בין האוכלוסייה היהודית לערבית. באוכלוסייה הערבית מעדיפים לתרום באופן בלתי פורמלי ואילו בקרב היהודית יש העדפה לתרומה לארגונים ומוסדות. בשתי האוכלוסיות יש עלייה בנטייה לתרום סביב חגים מרכזיים: פסח, ראש השנה, רמדאן וכו'.

עכשיו, יש משהו שכדאי לזכור בקשר לתרומות. משהו שרובנו לא עושים. רובנו לא מבקשים זיכוי מס על התרומות שלנו.

הסיבה די ברורה – לרובנו פשוט אין כוח לכאב הראש הכרוך בזה. מי שמצליח להתמודד לבד עם טפסים של רשות המיסים – שירים יד! שלא לדבר על המחשבה על ממש ללכת פיזית למשרדי רשות המיסים…

איך יודעים שלרובנו אין כוח לזה? ב-2016 (השנה האחרונה שיש לגביה נתונים) דווחו לרשות המסים תרומות מישראל בסך 2 מיליארד שקל בלבד, כנראה שהרבה פחות מסכום התרומות הכולל של יחידים.

אבל, כדאי לטרוח מול רשות המיסים.

קודם כל, זיכוי מס אפשר לבקש אם התרומות עלו על 180 ש"ח בשנה בסך הכל. הזיכוי עומד על 35% מסך התרומה (ליחידים).

כאב הראש משתלם במיוחד אם תורמים סכום משמעותי. אם נגיד תרמתם בשלוש השנים האחרונות 1,000 ש"ח בכל שנה, כלומר, כ-3,000 ש"ח בסך הכל, אז אפשר לרכז את המסמכים, וכך ולהגיע להחזר כולל של כ-1,000 ש"ח בסך הכל – לא רע!

משהו נוסף שקשור לזה: כאן ב-IBI אנחנו מציעים לתורמים ותורמות מבוססים את תיק ההשקעות הפילנטרופי (בחו"ל קוראים לזה DAF, שזה אומר – Donor-advised fund). תיק כזה מאפשר לכם לקבל זיכוי מס מיידי בעת ההשקעה בתיק, אבל  מצד שני, אתם לא חייבים להחליט באותו רגע למי אתם תורמים. למשל, התיק יכול להיות מנוהל מספר שנים, הכסף עשוי לצמוח, ואז אתם יכולים להחליט למי לתרום אותו. זה קצת מסובך להסביר על רגל אחת… מוזמנים ומוזמנות ליצור קשר.

 

20%

רק ב-20% מכלל בתי הספר התיכוניים בישראל יש תוכניות לימוד בתחום של חינוך פיננסי. ורק 30 שעות בשנה.

טוב, אלה נתונים עגומים. תסכימו איתנו שבמאה ה-21 העדר ידע פיננסי – אפילו בסיסי – הוא בגדר לקות? כי כמו שאר הדברים מסביבנו, גם העולם הפיננסי הולך ומשתכלל. יש ה-מ-ו-ן מוצרים פיננסיים, ויש גם הרבה מאוד מידע עליהם, אבל צריך לדעת למצוא אותו וגם להבין אותו.

הדוגמה הכי מתבקשת היא הלוואות. אם אתם או אתן ממש זקוקים להלוואה, מאיפה כדאי לקחת אותה ומה צריך לבדוק בשבע עיניים? (התשובות הנכונות הן: מקרן השתלמות/קופת גמל. לבדוק שיעור ריבית וסכום החזר חודשי).

אז הנה הצעה לשנה החדשה: עזבו את החינוך הפיננסי הלא קיים בבתי הספר. שבו עם הילד או הילדה שלכם ותתחילו עם להסביר להם על המושג הכי חשוב בעולם הכסף – ריבית דריבית. אלברט איינשטיין הכריז עליה כפלא השמיני (או הכוח הכי חזק ביקום. לא ברור מה בדיוק הוא אמר). בכל מקרה, היא שניהם – פלא וכוח עצום, והיא יוצרת מוטיבציה לחסוך ולהתנהל נכון עם כסף. זה בסיס טוב.

 

24%

זו התשואה שהניבו מתחילת השנה איגרות חוב ממשלתיות שקליות ארוכות!!!

אין מספיק סימני קריאה לשים בסוף המשפט הקודם.

באופן כללי, איגרות חוב רבות – ממשלתיות וגם קונצרניות, גם בישראל וגם בעולם – מניבות עד כה השנה תשואות פנומנליות.

רק כדי שכולנו נקבל פרופורציות: מדד המניות המוביל בארה"ב, S&P 500, עלה פחות – 19% מתחילת השנה. מדד המניות המוביל בתל אביב – ת"א 35 – עלה רק ב-10% מתחילת השנה.

מה קורה פה?

השאלה הראשונה היא איך זה שאיגרות חוב מניבות תשואה גבוהה יותר ממניות?

התשובה טמונה בסביבת הריבית הנמוכה, בארץ ובעולם. בארה"ב הריבית נמצאת במגמת ירידה, ובישראל אין צפי להעלאת ריבית בטווח הנראה לעין. זה הוריד את מחירן של איגרות החוב – הארוכות והקונצרניות, מה שהעלה את התשואה שלהן.

השאלה השנייה והחשובה היא מה זה אומר על עולם ההשקעות?

ובכן, בין היתר זה אומר שאנחנו חיים בעולם השקעות מוזר ומעניין, שמלמד את כולנו שהשקעה באיגרות חוב היא לא בהכרח סולידית ובטח שלא חסרת סיכון. מה שיכול לעלות כל כך הרבה, יכול גם לתפוס את הכיוון השני.

אז כדאי לזכור שאיגרות חוב הן אפיק השקעה עם סיכונים, כמו כל אפיק השקעה אחר. לכן, בסופו של דבר הכל חוזר ומתכנס למילת הקסם של עולם ההשקעות – "פיזור". כדאי לוודא שתיק הנכסים הכולל שלנו מפוזר בין אפיקי השקעה מגוונים.

 

61%

מהמועסקים בישראל מגיעים לעבודה ברכב פרטי.

באמסטרדם, 50% מהתושבים מגיעים לעבודה באופניים. בתל אביב רק 11% (וזה כולל גם חיילים, ותלמידים שרוכבים לבית הספר), וזה המצב כשלמעשה, 56% מהמועסקים בתל אביב גם גרים בה.

עוד נתון מעניין הוא ש-68% מתושבי ראשון לציון מגיעים לעבודה שלהם ברכב. למה הם לא נוסעים בתחבורה ציבורית? כי רק 36% מתושבי ראשון לציון הביעו שביעות רצון ממנה. ובאמת, מישהו או מישהי ניסו להגיע מראשון לציון לתל אביב באוטובוס או רכבת? סיוט.

אז מה אתם רואים כשאתם יוצאים מהבית – פקקים או אולי תחבורה ציבורית נעימה ויעילה, ושבילי אופניים מזמינים ובטוחים (לרוכבים ולהולכי רגל)?

בואו נתרכז רגע באופניים. הנה כמה דברים שקורים בתחום הזה במרחק כמה שעות טיסה מכאן:

בפריז, העירייה תתחיל לסבסד בפברואר כל רכישה של זוג אופניים חשמליים ב-500 יורו. נשיאת סוכנות התחבורה המחוזית של אזור פריז אמרה שהיא רוצה שלכל התושבים תהיה גישה שווה לתחבורה חשמלית ונקייה יותר.

גם שבדיה, נורבגיה, סקוטלנד ופורטוגל משקיעות בתשתיות הנדרשות להרחבת השימוש באופניים חשמליים, ומספקות הלוואות ללא ריבית וסובסידיות אחרות לרוכשים אופניים חשמליים.

בהולנד, הממשלה משלמת כסף למי שמגיע לעבודה באופניים. 19 יורו סנט לכל ק"מ, שמגיעים לחשבון הבנק דרך תלוש השכר ממקום העבודה, נקיים ממס. גם בלוקסמבורג יש מנגנון דומה. בצרפת יתחילו בשנה הבאה. וואו!

הנה מה שבנו עבור אופניים בעיר אוטרכט בהולנד:

לצפייה בסירטון בטוויטר > לחצו כאן

 

נו, בקרוב אצלנו!

בינתיים, שנה טובה וחגים שמחים.

 

 

שתפו עם חברים :
הוסף תגובה חדשה תגובות

רוצה להגיב או לשאול אותנו משהו?

האימייל לא יוצג באתר.