מאי 2019

שירלי יום-טוב, IBI בית השקעות

 

40 אלף

40 אלף ש"ח – זה הסכום שאולי תיאלצו לשלם לקולגה/בוס/בוסית אם תלכלכו עליו/עליה בעבודה.

תשמעו סיפור: מנהלת במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל הסתכסכה עם מנהלת אחרת במשרד. עבר ביניהן טיגריס שחור, כמו שאומרים ב"ארץ נהדרת".

זה נגמר בבית המשפט. מפסק הדין אפשר היה ללמוד מה זה אומר "לכלכה". היא כתבה למנהלים של שתיהן שהקולגה שלה (שהיתה ממונה עליה לאיזו תקופה) פוגעת במטרות המשרד, מבזה אותו, פוגעת במוניטין, מתעמרת בה, מתנהגת בבריונות ומאיימת עליה. היא גם כתבה במיילים שהיא לא מקצועית ומתפקדת לא הכי טוב בעבודה. אז זו שלכלכו עליה תבעה פיצוי של 250 אלף ₪.

המדינה יצגה את הנתבעת ("המלכלכת") וגם נשאה בעלויות התביעה (כלומר, מי ששילם זה בעצם אנחנו, משלמי המיסים). בכל מקרה, המדינה הגנה על "המלכלכת" וטענה שזו ביקורת לגיטימית במסגרת מקום עבודה.

אבל השופט חשב אחרת. זה מה שהוא כתב: "אף אם לעובד יש תלונה או ביקורת כלפי מי מהעובדים, בין אם הוא ממונה עליו אם לאו, בכיר ממנו אם לאו, הרי שישנה דרך ושפה לביטוין. ככל שיחרוג העובד מן הגבולות הראויים יכול שיהיה חשוף לתביעה".

הפיצוי נקבע בסוף על 40 אלף ₪.

מה שאולי חשוב יותר זה העיסוק המשפטי בשאלה באילו מקרים סכסוכים במקום העבודה מצדיקים תביעה ומה נחשב ללשון הרע, שיזכה אולי בפיצוי עובד/ת שנפגעו.

 

25%

מהישראלים חושבים שמצבם הכלכלי יוטב בשנה הקרובה, זה מה שמצאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסקר אמון הצרכנים האחרון שלה. מעבר לאופטימיות המעודדת, מה שמעניין כאן זה שהשיעור הזה עלה, כי לפני ארבע שנים רק 20% חשבו ככה.

הנתונים בדו"ח הזה מרתקים, כי הם ממחישים את השיפור בסנטימנט הכלכלי של רבים מאיתנו (כן, גם של "החמוצים").

למשל, הרבה יותר ישראלים מעריכים שהם יצליחו לחסוך כסף בשנה הקרובה – יותר מ-40%. לפני ארבע שנים הנתון הזה עמד על כ-30%.

וכמה מעריכים שהם לא יצליחו  לחסוך? יותר מ-50%. זה שיעור עצום ולא בריא… אבל, מה שהלמ"ס מצאה זה שמספרם של האנשים שלא חוסכים נמצא בירידה.

מה עומד מאחורי התחושות החיוביות? ככל הנראה גם העובדה שההכנסה בישראל עולה, ומהר.

ה-OECD פירסם בתחילת אפריל דו"ח על מעמד הביניים במדינות האירגון. הוא מגלה שההכנסה החציונית בישראל צמחה בקצב מדהים של 3% בשנה בעשור האחרון – פי עשרה מהממוצע במדינות האירגון.

איך זה קרה? יש כמובן מיליון הסברים. אחד יגיד שהכל זה הודות להנהגת המדינה, ואחת אולי תצטט את מה שכותב נדב איל בספר שלו "המרד נגד הגלובלזיציה". הוא טוען, בין היתר, שישראל היא מין נדיר בתולדות מדינות העולם, מה שאיפשר לה ליהנות מאוד מתהליכי הגלובלזיציה שחווה העולם החל מסוף מלחמת העולם השנייה.

אבל (תמיד יש אבל, לא?), אותו דו"ח של ה-OECD גם בודק את השכבות הכלכליות בישראל, מה שנקרא "מעמדות".

שימו לב לתהליכים שקורים אצלנו: מעמד הביניים בישראל מתכווץ והוא קטן יחסית – רק כ-54% מהאוכלוסייה, לעומת כ-61% במדינות האירגון.

לעומת זאת, תראו מה קורה בקצוות: 12% מהאוכלוסייה עשירים (9% בלבד במדינות האירגון), והרחק הרחק, בקצה השני 19% מהאוכלוסייה בישראל מוגדרים כעניים (ממוצע במדינות האירגון – 11% בלבד).

 

את הדו"ח המלא אפשר לראות > כאן

ואם אתם ואתן עוד לא יודעים באיזה "מעמד" אתם, ה-OECD הכין מחשבון קליל בו אפשר לבדוק את זה. הנה > כאן

 

43

זה מספר המדינות בהן נמצא קשר הפוך בין כסף לאושר.

כלומר, בארבע מילים: עושר לא קנה אושר.

עכשיו, קודם כל צריך להבין מה זה אומר "עושר" ואיך מדדו. הכוונה היא שבמדינות האלה היתה צמיחה כלכלית, כלומר, התוצר לנפש עלה, אבל רמת האושר של האנשים לא עלתה.

איפה, למשל, עושר לא קנה אושר? בהודו וארה"ב.

מעניין. הודו היא כלכלה עצומה שמתפתחת מהר, אבל רמת האושר של אזרחיה ירדה ב-1.2 נקודות בעשור.

וארה"ב? בהחלט התקדמה כלכלית, אבל מצב האושר? לא משהו… שימו לב לכותרת שהחוקרים נתנו לדו"ח: "הסיפור העצוב של האושר בארה"ב …". אאוץ'.

פינלנד היא המדינה המאושרת בעולם. ודרום סודן במקום ה-156 והאחרון.

ומה עם ישראל? והאם זה קשור לנתונים שהבאנו כאן קודם, על הצמיחה בשכר וכו'?

בכל מקרה, ישראל מדורגת במקום ה-13 ברמת האושר. יפה לנו (אבל, ירדנו שני מקומות משנה שעברה).

אז מה עושה אתכם מאושרים? המשפחה? חברים וחברות שחלקם הולכים איתכם כבר קילומטראז'?

פעם שמעתי שמישהו אמר: בישראל, הכל זה מזג האוויר… //

 

מקור: דו"ח האושר העולמי של האו"ם

קישור לדו"ח

 

2

שני מיליארד ש"ח אנחנו, עמישראל, מוציאים בשנה על רכישת כלים חד-פעמיים מפלסטיק.

זה עולה לכל משפחה, בחישוב גס, כ-780 ₪ בכל שנה.

אנחנו צורכים 4.5 מיליארד פריטים של כלים חד-פעמיים מפלסטיק בכל שנה.

צריכת כלים חד-פעמיים גדלה בישראל בקצב של עשרות אחוזים בכל שנה.

 

ועכשיו מגיעים המספרים המזעזעים באמת:

90% מהפסולת בחופי הים שלנו היא פלסטיק.

42% מהפלסטיק הזה הוא כלים חד-פעמיים.

1 מיליון טון של פסולת פלסטיק נוצרת בכל שנה בישראל (!).

אין מספיק סימני קריאה לשים בסוף המשפט הקודם.

400 טון פסולת נאספת סביב הכנרת מדי שנה, אחרי חול המועד פסח. כן, יש בה הרבה כלים חד-פעמיים.

כל אלה נתונים של עמותת "אדם טבע ודין".

 

ולמה זה צריך לעניין את כולנו?

כי את הנזק האמיתי של פלסטיק קשה לכמת בכסף.

כי מדובר בבריאות שלנו.

רובו ככולו של הפלסטיק נטמן באדמה או מגיע לים (בואו, אין באמת מיחזור יעיל של פלסטיק, ובטח שלא בישראל).

בסופו של דבר, פלסטיק מגיע לגוף שלנו, דרך מים או מזון.

איך? הפלסטיק מתפרק, בים או ביבשה. מה שנמצא בים מגיע לכל היצורים בים וגם לדגים, שמגיעים בסוף כמזון. הפלסטיק שביבשה מגיע למי השתייה וההשקיה.

בגוף של כולנו יש כבר יותר מדי פלסטיק.

להפסיק להשתמש בחד-פעמי (או בכלל, להתחיל להפחית מאוד פלסטיק על כל סוגיו) זה כבר מזמן לא רק קטע של "מחבקי עצים". באירופה, למשל, כבר נחקקו חוקים נגד כלי פלסטיק חד-פעמיים, כולל קשים, והאיחוד צועד לקראת אפס חד-פעמי עד 2021. בישראל, בינתיים, אין צעדי חקיקה.

 

שתפו עם חברים :
הוסף תגובה חדשה תגובות

רוצה להגיב או לשאול אותנו משהו?

האימייל לא יוצג באתר.