מרץ 2020

שירלי יום-טוב, IBI בית השקעות

 

<span class="show-ltr">Table of Content: Simply click on the desired link</span> <span class="show-rtl">תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלוונטי</span>

80%

זה שיעור השכירים בישראל שמשלמים מס וזכאים להחזר מהמדינה.

כיום יש בקופת המדינה כ-8.2 מיליארד ש”ח ששייכים לציבור השכירים – הרבה מאוד כסף!

הנה עוד שני נתונים להשלמת התמונה:

בישראל יש 3.4 מיליון שכירים, כך שאם 80% מהם זכאים להחזר, זה אומר 2.72 מיליון אנשים. ההחזר הממוצע לשכיר עומד על כ-5,800 ש”ח.

אז מתי בדקתם בפעם האחרונה אם אתם זכאים להחזר מס מהמדינה? 92% מאיתנו לא עושים את זה.

מי שקיבל (או קיבלה) פעם החזר מס יודע – כשהכסף הזה נוחת בחשבון הבנק, זה מרגיש מאוד נעים.

אז למה המיליארדים האלה שוכבים בקופת המדינה ללא דורש? כי לרובנו המוחלט אין כוח ויכולת להתעסק עם רשות המיסים. זה קשה ובירוקרטי. צריך ממש לעבוד בזה: לאסוף המון מסמכים משש השנים האחרונות, למלא טופס שמנוסח בשפה חשבונאית גבוהה ולא ברורה, ולקינוח: ללכת למשרדי מס הכנסה ולהגיש את כל הטוב הזה.

אז פלא שכמעט כולנו נעדיף כנראה ללכת על גחלים במקום זה?

ויש עוד עניין. רובנו בכלל לא מודעים לכך שאנחנו זכאים להחזר מס. סיבות לזכאות יכולות להיות: מעבר בין עבודות, שכר שהשתנה, נקודות זיכוי שלא מומשו (לדוגמה, לאחר הולדת ילדים), תרומות, משכנתה והפסדים מהשקעות בשוק ההון.

אז מה עושים – איך מגיעים להחזר המס המיוחל?

יש חברת סטארטאפ ישראלית שעושה את זה. קוראים לה Fibo וזה האתר שלה > לחצו לאתר Fibo

“פיבו” הוא בעצם שירות דיגיטלי להחזרי מס. נכנסים לאתר, עונים על כמה שאלות, ומכאן הם לוקחים את העניינים לידיים, ממשיכים את התהליך ומעדכנים אתכם בדרך.

ב”פיבו” אומרים שעד היום השתמשו בפלטפורמה כמה אלפי משתמשים (ביניהם כותבת שורות אלו). ההחזרים מסתכמים עד כה בעשרות מיליוני שקלים.

מרגע הגשת הטפסים, לוקח למס הכנסה כשלושה חודשים בממוצע עד שהכסף מגיע לחשבון הבנק שלכם. כמובן שהשירות בתשלום. אתם יכולים להציץ במחירון שלו > כאן ולהחליט אם שווה לכם.

 

1,031

1,031 נקודות – הנפילה במדד דאו ג’ונס בבורסה האמריקאית ביום אחד, ה-25 בפברואר 2020, בשל חשש מהשפעת נגיף הקורונה על הכלכלה העולמית.

זו הנפילה השלישית בגודלה של המדד האמריקאי במונחי נקודות מאז תחילת הספירה, בשנת 1900.

המדד נפל באותו יום ב-3.6%. אומנם זה הרבה, אבל כבר היו ימים רבים גרועים יותר בבורסה האמריקאית, במונחי אחוזים.

אז מה הסיבה לפער? מתמטיקה יבשה ופשוטה. עשור שלם של עליות חדות בבורסות הביא את מדד דאו ג’ונס הוותיק לרמה של 29,551 נקודות ב-12 בפברואר האחרון. כשהוא כל כך גבוה במונחי נקודות, כל ירידה של 1% משמעותה נפילה חופשית במספר הנקודות.

אז יום רע במיוחד, עם חדשות קשות על התפשטות הקורונה, תורגם לצניחה של יותר מאלף נקודות.

ככה זה. זה הצד הפחות נעים של העובדה שמדדי המניות בכל העולם המפותח נשמו אוויר פסגות, ושייטו כבר בגבהים שנושקים לחלל.

בימים שאחרי המדדים המשיכו לצנוח. ביום למוחרת זה הסתכם בנפילה של “רק” 880 נקודות, או 3.2%.

אבל, זה נכון לשני הצדדים, כי ב-2 במרץ רשם המדד זינוק של 5.1% והוסיף לעצמו כ-1,300 נקודות.

 

1.13%

זו התשואה של איגרת חוב של ממשלת ארה”ב לעשר שנים (ב-28 בפברואר 2020) – שפל כל הזמנים!

מה זה אומר?

בפשט: שמשקיעים בכל בעולם מוכנים בימים אלה לתת את הכסף שלהם לממשלת ארה”ב תמורת תשואה נמוכה מאוד של 1.13% לתקופה של עשר שנים.

בחיים עצמם: שיש משבר סביב התפשטות נגיף הקורונה, והכסף מחפש חוף מבטחים עד יעבור זעם. הכסף זורם לאיגרות החוב האמריקאיות, מה שמעלה את מחירן ומוריד את התשואה שלהן לשפל של כל הזמנים.

רפי גוזלן, כלכלן ראשי ב-IBI מסביר: איגרות החוב הממשלתיות של ארה”ב הן היחידות בעולם המערבי שגם נתפשות כחוף מבטחים וגם מניבות תשואה חיובית. באירופה, תשואות איגרות החוב המקבילות הן שליליות (אבל גם שם נרשמת ירידת תשואות בימים אלה).

בימים אלה, הסיפור המרכזי של השווקים הפיננסיים הוא שהכסף מחפש מקום בטוח לחנות בו. אפשר לראות את גם בתשואות איגרות החוב וגם בביקוש לזהב, שנתפש מאז ומעולם כחוף מבטחים בזמנים של משבר.

האם זה עוד יכול לרדת?

ובכן, ראינו את זה יורד בכל יום בשבוע האחרון… אפשר לראות בכך ברומטר לעוצמת הפאניקה. אבל, כאשר העניינים יירגעו, אנחנו נראה את התשואות עולות מהר מאוד.

ואיך קשורה לזה הריבית בארה”ב?

הלך הרוח הוא שבגלל שיש ירידות במניות, עולה גם הסיכוי להורדת ריבית בארה”ב, ועם ירידת ריבית נרשמות גם ירידות בתשואות איגרות החוב. איגרות החוב הקצרות מגלמות כיום צפי לכשלוש הורדות ריבית בארה”ב עד סוף 2020. החלטת הריבית הקרובה בארה”ב היא ב-18 במרץ.

 

333

333 מיליארד שקל נחים (שלא לומר – מנמנמים) בחשבונות העובר ושב (עו”ש) של כולנו – ישראלים. זה פי ארבעה ממה שהיה לפני עשור (2010), אז הסתכמו המזומנים בחשבונות העו”ש ב-79 מיליארד שקל בלבד.

לפי נתוני בנק ישראל, נכון לסוף 2019 מדובר על כ-8.5% מכלל נכסי הציבור, לעומת 3% לפני עשור.

מה קרה פה?

בשתי מילים: ריבית אפסית.

כבר 11 שנים שאין ריבית במדינות העולם המפותח, וישראל היא אחת מהן. אומנם, רובנו כבר שכחנו את משבר ה”סאב-פריים” שהחל ב-2008, אבל בעולמות הכלכלה ושוק ההון הוא עדיין מלווה אותנו בדמות ריבית אפסית.

במצב כזה, עוד ועוד כסף מצטבר בחשבונות העו”ש, הוא לא מושקע ולא צובר תשואה. תוכניות חיסכון – מכשיר החיסכון הפופולרי ביותר בעבר – הן כבר מזמן “פאסה”, וגם פיקדונות מסוגים שונים מניבים ריביות מגוחכות, כך שלא משתלם לנעול בהם את הכסף.

זה די מדהים, כי למרות שנכסי הציבור בישראל צמחו מאוד, פיקדונות מהווים כיום רק 19% מנכסי הציבור, לעומת 32% לפני 15 שנה.

העניין הוא שהריבית לא צפויה לעלות. בישראל היא עומדת כעת על 0.25% ולמרות שכבר אין כל כך לאן, היא עלולה אף לרדת. התפשטות נגיף הקורונה ופגיעה אפשרית בכלכלה העולמית היא אחת הסיבות, למשל, לתרחיש כזה.

אז מה עושים עם הכסף?

בעולם של אפס ריבית, הפוטנציאל לתשואה מגיע יחד עם סיכון, ברמה כזו או אחרת. יש מספר לא קטן של מכשירי השקעה כמו קופות גמל להשקעה, פוליסות חיסכון, קרנות נאמנות ותיקי השקעות מנוהלים. בסופו של דבר, הדבר הנכון לרוב הוא תמהיל – גם מזומן וכסף נזיל, אבל גם מכשירים פיננסיים אחרים, בתוכם גם כאלה שהם אלטרנטיביים לשוקי ההון. כל אחד ואחת בהתאם לצרכים ולמטרות. כמו שאנחנו תמיד כותבים – מומלץ להתייעץ.

שירלי יום-טוב

שירלי יום-טוב

שתפו: Share: