ספטמבר 2019

שירלי יום-טוב, IBI בית השקעות

 

50%-70%

הזינוק בחלק ממניות חברות הנדל"ן לבנייה בשלושת החודשים האחרונים. חלקן נסחרות במחירי שיא של חמש שנים (נכון ל-22 באוגוסט האחרון).

לשם השוואה, מדד הנדל"ן בבורסה בתל אביב – הכולל מניות של חברות נדל"ן לבנייה וגם חברות נדל"ן מניב – קפץ בתקופה זו ב-20% בלבד.

מדד תל אביב 35 עלה רק ב-1% בתקופה זו.

במילה אחת: וואו.

אז מה בעצם קורה פה?

האם אפשר לראות את הזינוקים האלה כחלק אינטגרלי של טירוף הנדל"ן בישראל?

נראה שכן.

קודם כל, אנחנו – ישראלים – ממשיכים לקנות דירות. אולי כי רובנו המוחלט לא רואה מה יכול להוריד את מחירי הנדל"ן בעתיד הנראה לעין? אחת ההוכחות לכך היא היקף המשכנתאות. ביולי 2019 עמד היקף המשכנתאות של הציבור על כ-6.7 מיליארד ש"ח – שיא של ארבע שנים.

כל זה גם קשור לריבית הנמוכה, שלפי בנק ישראל – לא צפויה לעלות בעתיד הקרוב. זה מוסיף לתדלק ביקוש לנדל"ן מצד אחד, וגם מקל על חברות הנדל"ן לגייס כסף בעלויות נמוכות.

נוסיף לזה את עתידה הלא ברור של תוכנית הדגל של משה כחלון, "מחיר למשתכן". יש רבים שכבר הספידו אותה, גם עקב חלקה בהגדלת הגירעון של ישראל. סיומה יאפשר לחברות הבנייה לשוב לפעילות "רגילה".

יש גם כאלה שמעריכים שהמניות זינקו בגלל פיצול מדד נדל"ן של הבורסה לשני מדדים נפרדים – נדל"ן לבנייה ונדל"ן מניב. ההערכה היא שהפיצול עשוי למשוך משקיעים חדשים – כל אחד ואחת לפי טעמיו וטעמיה. אבל גם אם כן, נראה שזו סיבה פחות משמעותית, לאור כל הגורמים החזקים האחרים.

 

נדל"ן בעננים בתל אביב-יפו

 

40.6

מספר שעות העבודה שלנו – ישראלים –  בממוצע בשבוע. זה אומר 8.12 שעות עבודה בכל יום, במשך חמישה ימים (ממוצע של כל המועסקים, בכל סוגי המשרות).

נשמע לכם הרבה או מעט?

אז ככה – המספר הזה גבוה ב-10% שהן 3.8 שעות שבועיות, מהממוצע במדינות ה-OECD.

בצרפת עובדים 36.2 שעות, שהן  7.24 שעות בכל יום.

בדנמרק 32.4 שעות בשבוע.

ויש מדינה באירופה בה עובדים אפילו פחות.

בשורה התחתונה, במספר שעות העבודה אנחנו במקום השביעי (נתוני OECD ל-2018).

אבל, טוב, נעצור כאן. למה לדכא?

אם בכל זאת חשקה נפשכם, כל הנתונים נמצאים > כאן

העניין הוא ש… טוב, בעצם יש כמה עניינים עם מספר שעות העבודה שלנו.

הראשון הוא שזה שאנחנו עובדים הרבה שעות, זה לא אומר שאנחנו גם אלופי היעילות. למעשה, כולנו כבר יודעים שהפיריון שלנו לא משהו. אם לדייק, אז התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך ב-24% לעומת מדינות ה-OECD ומדובר בפער שלא מצטמצם כבר יותר מ-40 שנה (!). זה מתוך דו"ח של בנק ישראל.

העניין השני הוא שעבור רבים מאיתנו, יום העבודה לא באמת מתחיל וגם לא מסתיים בספירת שעות העבודה. צריך להוסיף לזה שעות פקקים.

בנוסף, רבים מאיתנו – 41% –  לא מרוצים מהאיזון הקיים בין העבודה לשאר החיים שלנו. וגם 37% מהשכירים והשכירות דיווחו על קושי לתפקד במסגרת המשפחתית בגלל אילוצי עבודה. הנתונים האלה הם מתוך סקר שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2016.

ו… תמיד כדאי לזכור שכשאנחנו עובדים שבעי רצון, אנחנו נינוחים ורגועים יותר, ואנחנו גם יותר נחמדים – ללקוחות וגם לקולגות בעבודה.

 

1%

זה היה קצב הצמיחה של ישראל ברבעון השני של 2019. נתון נמוך. הוא משקף צמיחה כלכלית שלילית לנפש, בהינתן העובדה שאוכלוסיית ישראל צומחת בקצב גבוה של 2% בשנה.

אבל, כדי להבין מה באמת קרה כאן, בואו נעזוב רגע את המספר היבש הזה, ונחפור עוד קצת בנתונים שהתפרסמו.

אז קודם כל, הנתון הנמוך הזה הוא לא כזו הפתעה. זוכרים מה קרה ברבעון הקודם? ברור שלא… אז ברבעון הראשון של 2019 המשק צמח בקצב מעולה של 4.7%. זה קרה בגלל יבוא חזק של כלי רכב, מהלך שהיבואנים ביצעו כדי לעקוף את השינוי במס על מכוניות ("המס הירוק").

ומה קרה ברבעון השני? נכון… יבוא המכוניות צנח.

אז בעצם אולי צריך לנכות את "הרעש" הזה. ואם ככה, הנתון שנותן תמונה מדויקת יותר הוא קצב הצמיחה בכל המחצית הראשונה של 2019, שהיא 3.6% (במונחים שנתיים).

משמח לראות שזה קצב גבוה מזה שנרשם במחצית השנייה של 2018 – 2.8% בלבד, והוא גם גבוה אפילו מזה של המחצית המקבילה, הראשונה של שנת 2018, אז ישראל צמחה בקצב שנתי של 3.5%.

אז מה יש לנו פה, בשורה התחתונה? ישראל צומחת בקצב שנתי של כ-3% – כלומר עדיין צמיחה חיובית לנפש.

עכשיו כמובן מעניין לראות מה יהיה בהמשך הדרך, כשמעל ראשנו ועל ראש העולם כולו משייטים ענני האטה בצמיחה. יש כאלה שמדברים אפילו על מיתון. רק ניזכר בהגדרה הרשמית של מיתון כלכלי: לפחות שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית. בישראל, כל עוד הצמיחה גבוהה מ-2% (קצב ריבוי האוכלוסייה) – אנחנו עדיין בטריטוריה חיובית.

 

25.6

25.6 מעלות היתה הטמפרטורה הממוצעת בתל אביב בחודש יולי, בשנת 1900 – לפני 119 שנה.

27.1 מעלות היא הטמפרטורה הממוצעת שנמדדה בתל אביב-יפו ביולי ב-2018 (הממוצע כולל טמפרטורות ביום ובלילה).

בשנת 2100 – רק עוד 80 שנה, היא צפויה להיות 31.4 מעלות, שזה אומר 5.9 מעלות יותר מאשר בתחילת המדידות.

זה לפי התסריט הגרוע ביותר, בו אנחנו – האנושות – ממשיכים לפלוט פחמן לאטמוספירה באותו קצב.

זה הרבה מעל היעד שהאנושות הציבה לעצמה – עלייה של 2 מעלות בלבד ביחס למדידות שלפני התקופה התעשייתית (עד שנת 1900 בערך).

עכשיו, שנת 2100 אולי נראית לנו רחוקה, חלק אומרים – אחרינו המבול וכל זה… אבל תראו את הגרף פה למטה. הטמפרטורות מטפסות, עוד הרבה לפני שנת 2100. ונשים לב גם לשיפוע החד יותר של הקו מעתה והלאה. ועוד לא דיברנו על הטמפרטורה באוגוסט…

 

מקור: BBC News

 

אז שלום ונעים מאוד, משבר אקלים.

מדענים מדברים עליו כבר משנות ה-90 והרבה מדינות בעולם עסוקות בו מאוד. אצלנו בישראל המודעות מתחילה להתעורר רק עכשיו ומאוד בעצלתיים. למעשה, רובנו המוחלט אדישים אליו, שלא לומר מכחישים אותו. רבים מאיתנו הרבה יותר מוטרדים מהשאלה מי ישלוט בעיר חברון בשנת 2100.*

למשל, סקר שערך המכון הדמוקרטי הישראלי במאי האחרון מצא שרק 2.5% מהישראלים היהודים ו-6.9% מהישראלים הערבים חושבים שענייני סביבה צריכים להיות כלולים בהסכמים קואליציוניים.

עכשיו, ברור שלמשבר האקלים יהיו השלכות לא רק על רמת הקיטורים שלנו באוגוסט. לא ניכנס לקטסטרופות הצפויות, אבל בואו נסתכל על ההשפעות הכלכליות.

דו"ח של חברת מודי'ס מיוני האחרון ניסה להעריך כיצד ישפיע משבר האקלים על התמ"ג של מדינות בשנת 2048 – רק עוד 29 שנה.

בתסריט הגרוע ביותר – עלייה של 4.1 מעלות, התמ"ג של ישראל ירד ב-1.25%.

זה המון אם ניזכר שב-2018 התמ"ג שלנו צמח ב-3.3%.

בתסריט מתון – עלייה של "רק" 2 מעלות, הוערכה ירידה מתונה יותר של 0.83% בתמ"ג.

למה זה יקרה?

במודי'ס כתבו ששינויי האקלים צפויים להשפיע בכמה כיוונים:

תהיה ירידה בפיריון העבודה של כולם, ובייחוד בעבודות בשטח.

גובה פני הים יעלה, כך שיהיה שינוי בשטחים על קו החוף (נחשוב על תל אביב במצב של עליית פני הים).

מחיר החשמל יעלה כי הביקוש לאנרגיה יגבר (מזגן…).

יהיו פחות יבולים חקלאיים וגם יותר מחלות טרופיות.

יהיה שינוי בביקוש לתיירות.

לזה נוסיף ש… אף אחד או אחת לא באמת יודעים מה עומד לקרות לנו על הכדור המתבשל שלנו. אלה רק תחזיות, ויתכן שיהיה פחות רע או יותר רע.

למשל, הדו"ח לא מדבר על מה תעשה תנועה המונית של אוכלוסיות ממקומות חמים ומוכי בצורת, והשפעה של אי-שקט חברתי. נו, אולי בדו"ח הבא…

*זה (כמעט) ציטוט מיובל נח הררי

 

 

שתפו עם חברים :
הוסף תגובה חדשה תגובות

רוצה להגיב או לשאול אותנו משהו?

האימייל לא יוצג באתר.