החודש במספרים: 4 נתונים שמשפיעים על החיים עצמם בישראל

יולי 2019

שירלי יום-טוב, IBI בית השקעות

1,267

1,267 מתוך 11 אלף אתרי קניות ברשת משתמשים בשיטות אפלות כדי לשכנע אותנו לקנות, וממש עכשיו.

הנתון הזה נמצא במחקר באוניברסיטת פרינסטון. החוקרים מיפו שלל שיטות בהן אתרים עושים שימוש כדי לגרום לנו לרכוש מוצרים או שירותים, אפילו כאלה שממש לא התכוונו לקנות באותו רגע.

מי לא מכיר ומכירה את זה? אנחנו נכנסים לאתר שמציע חדרים במלונות ומקומות אירוח, רק בשביל להסתכל… עוד לא בשביל לסגור. ו… הנה זה מתחיל: האתר מודיע לנו שעוד 13 אנשים מסתכלים על המלון הזה ממש ברגע זה, אבל, איזה פלא, יש רק עוד שלושה חדרים פנויים לתאריכים בהם בחרנו.

לפעמים האתר גם מקפיץ לנו הודעה עם מניפולציה רגשית בוטה. תיבה שמבקשת שם ומייל להרשמה, כדי לקבל עוד 15% הנחה. יש שני כפתורים: אחד שאומר “כן, אני רוצה!” והשני שגורם לנו להרגיש הכי פראיירים – לא, אני מעדיף/ה לשלם מחיר מלא.

דוגמה נוספת, כחול-לבן, היא של אחת מחברות התעופה שמציעה טיסות מקומיות. אם תשימו לב, בכל רגע נתון בעמוד ההזמנות, נותרו רק שבעה מקומות על כל טיסה.

עכשיו, השיטות האלה די מוכרות כבר, כי התרגלנו להזמין יותר ויותר דברים ברשת. אבל מה שכדאי בכל זאת לקחת מהמחקר הזה הם שני דברים:

1. את העובדה שיש פערי כוחות עצומים ביננו לבין אתרי הרכישות. לנו אין את כל המידע ולאתרים בהחלט יש.
2. את המודעות למניפולציה, לשיטות ולטריקים. לפעמים די בזה כדי להקטין את מידת הלחץ עלינו לבצע הזמנה עכשיו.

7%

כ-7% בשנה – זו התשואה הממוצעת שהשיגו בשנים האחרונות החברות שמנהלות עבורנו את החסכונות הפנסיוניים, קרנות השתלמות וקופות גמל להשקעה.

תשואה נאה, ולגמרי עומדת בסטנדרטים בינלאומיים.

למשל, בארה”ב מתבססים על הנחת תשואה שנתית ממוצעת של 6%-7% כדי לתכנן חיסכון פנסיוני. בארה”ב מקובל להשקיע שיעור גבוה מהחסכונות הפנסיוניים במניות, ובישראל קצת פחות. זה אומר שבהתחשב ברמת הסיכון של השקעות לטווח ארוך בישראל – כ-7% בשנה – זה לא רע בכלל.

מילה נוספת לגבי ההשוואה בטבלה בין תשואת מכשירי החיסכון לתשואת מדד המניות הכללי – מדד תל אביב 135. כפי שמראה הטבלה, המדד השיג תשואה שנתית ממוצעת של 6.3% בשנים אלה – פיגור רציני בהשוואה למדד המניות המוביל בעולם S&P 500, שהשיג בתקופה זו תשואה שנתית ממוצעת של כ-16%. אם כך, מזל שמנהלי ומנהלות ההשקעות בישראל כבר מזמן משקיעים חלק נכבד מהכסף שלנו בחו”ל, ולא רק במדד המקומי שלנו.

(רק לידיעה: IBI לא מנהלת קופות גמל, גמל להשקעה וקרנות השתלמות, אבל כן ניהלה עד לפני כשנה).

מקור: דו”ח רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון

2

2 פאונד, שהם קצת פחות מ-10 שקלים, עולה סלסלת ענבים. באנגליה.

על המחיר הזה, ועל מחירם של עוד כמה פירות נחשקים, כתבה בפייסבוק מישהי שגרה בשנים האחרונות באנגליה. ושימו לב גם למחיר של אננס שלם. ושל דובדבנים (הירקן השכונתי פה בתל אביב מוכר ב-40 ₪ לקילו! ועוד שם שלט – “מבצע”).

למה הפירות והירקות כל כך יקרים בישראל – מדינה עם חקלאות מתקדמת, שמצליחה לגדל כמעט הכל, אפילו באדמות הצחיחות של הנגב והערבה?

כמו בכל סוגייה שקשורה ליוקר המחייה בישראל, גם לשאלה הזו יש הרבה תשובות. מה שמעניין הוא שבסקר שנערך במהלך החודש שעבר, 60% מהמשיבים אמרו שזו אשמת המדינה, ו-80% ציינו שזו אשמתן של רשתות השיווק והמשווקים האחרים. רק 10% סבורים שהאשמים הם החקלאים. אולי אלה פירות המחאה החברתית הרחוקה, שהבשילו לכך שלפחות אנו מבינים את מפת הכוחות והאינטרסים שמשפיעים על הכיס של כולנו.

בכל מקרה, בשבועות האחרונים יותר ויותר אנשים פשוט קונים הרבה פחות פירות, או אפילו כמעט שלא קונים בכלל. גם בתוכנית הטלוויזיה “הכל כלול” דיברו על כך.

זה שינוי עצום בהתנהלות שלנו כצרכנים בישראל. אנחנו כבר לא מוכנים לשלם כל מחיר שידרשו מאיתנו. כן, גם אם זה אומר לוותר על האבטיח בשבת אחר הצוהריים בסלון הממוזג שלנו. (לא ברור למה, אבל יש משהו כל כך ישראלי בסיטואציה הזו…).

230

230 מיליארד דולר – זה המספר בו הוערך הונם של 500 עשירי ישראל ב-2019. טוב, 230 או 320 או 450, אולי המספר פחות משנה.

מה שמעניין אלה המגמות.

עשור של ריבית אפסית בעולם המפותח תרם לכך שההון המצרפי של אנשים עשירים, אמידים, או פשוט כאלה שיש להם נכסים בצד – רק הלך וגדל.

כולנו מכירים את זה – לרובנו הקוראים את הכתבה הזו, יש תיק השקעות או מוצרי השקעה אחרים בשוק ההון, ולחלקנו יש גם נכסי נדל”ן. שני האפיקים האלה הושפעו לחיוב מהריבית הנמוכה בעולם, ותיק הנכסים הכולל שלנו הלך ותפח. אפשר גם לקחת בחשבון אפיקי השקעה וחיסכון נוספים שלרובנו יש – חסכונות פנסיוניים וקרנות השתלמות, שהיקפם צמח יפה בעשור האחרון.

בישראל יש סיפור נוסף שמלווה – הסטארט אפ ניישן.

חברות טכנולוגיה ישראליות נמכרות בקצב פשוט פנומנלי. אתם מכירים את זה – לפעמים אפשר לקרוא ברצף של מספר ימים על חברות שנמכרו לענקיות עולמיות, במאות מיליוני דולרים או במיליארדים. את הכתבה מלווה תמונה של עובדי ועובדות החברה ביום ההודעה על המכירה. נכון, לא כולם וכולן יצטרפו לרשימת 500 העשירים של ישראל, אבל בסופו של דבר השורה התחתונה ברורה: גם זה גורם לכך ששיעור העשירים מקרב כלל האוכלוסייה בישראל הולך וגדל. (בקצה השני של הגרף, גם שיעור העניים בישראל גדל).

שיהיה קיץ נעים.