דניאל אורני, IBI TRADE
בעולם
- למרות חודש דובי, ארה"ב ממשיכה להתגאות בנתוני מאקרו מעודדים, הן בגזרת התעסוקה והן בהוצאה הפרטית. הציבור האמריקאי מתחיל להרגיש את היציאה הפורמאלית מהמשבר. לעומתה, סין מרימה את ראשה ולא בשל חדשות טובות. חברת המדדים הגדולה בעולם, MSCI, פרסמה כי החברות הסיניות לא יכנסו כעת למדד שווקים מתעוררים וזאת בשל אי הבהירות בנוגע לשוק הסיני. כלכלת סין אשר היתה לכלכלה בעלת הצמיחה הגדולה בעולם, מסמנת מזה זמן לא מבטול סימני האטה. עובדה זו יחד עם הטלטלות באירופה בשל המשבר היווני, גורמים לארה"ב להיראות השוק "הנורמלי" ביותר כעת.
- רשמית יוון חדלת פירעון. המדינה לא שילמה לקרן המטבע IMF) 1.6) מיליארד אירו ב- 30.06 ובכך נכנסה כלכלת הגוש האירופאי לסחרור. למרות הסיכון של יציאת יוון מהגוש, צריך לבחון בכנות האם מדובר בהכרח על חדשות הרסניות לשווקים, כפי שראינו את אפקט הדומינו ממשבר 2008 ומשבר 2011 - לא בטוח.
- כאשר אי הוודאות עולה ברחבי העולם, צפוי לראות את התשואות יורדות באפיק האג"חי עקב עליה בביקוש להיכנסות לאפיק בטוח יותר. בפעול אנו רואים בדיוק להיפך - מחירי האגרות צללו השבוע בצורה דרסטית והתשואות עלו, כולל כמובן בשוק המקומי. למה זה קורה והאם המגמה צפויה לשנות את אופי ההשקעה.
בישראל
- בנק ישראל התחיל בהליך הדומה לזה שמבצעים מקבליו בעולם - הפד' וה- ECB. הרעיון הוא לקיים מסיבת עיתונאים אחת לרבעון ובה, יסביר בשיח ישיר יותר את אופי המדיניות המוניטרית של הבנק. כך היה החודש, והמהלך בהחלט היה מבורך. אך הפועל, 2 משפטים גררו את שוק המט"ח ליומו הגרוע מזה שנים. הדולר/שקל חצה את הרף הפסיכולוגי של 3.8 כלפי מטה, ומאז השוק מתקשה להתאושש.
- סקטור הגז מתכנס לרגע האמת - הממשלה צריכה לאשר את מתווה הגז, אך נתקלה בקשיים רבים אשר מאיימים על הפשרה לצאת לדרך. נפרט את עיקרי ההסכם וננסה לראות מי המנצח הגדול - מבט על מניות הגז ביום של אחרי פרסום המתווה מציג תמונה יחסית ברורה (וזאת עוד בלי להסתכל על התשואה השנתית של מניות הגז המובילות).
למרות הירידות החודש, ארה"ב חוזרת להיות חוף מבטחים. סין דווקא לא
בארה"ב העסקים כרגיל, כמעט. אומנם הסאגה היוונית (פירוט בהמשך) העיבה על המסחר גם בשוק הגדול בעולם (ה- VIX, מדד הפחד, עם עליה מטאורית של מעל ל- 30% !!), אך בסופו של דבר התמיכה בנתוני המאקרו החזיקה את שווקי המניות ברמותיהם הגבוהות. בסקטור התעסוקה מספר התביעות הראשוניות לדמי אבטלה ממשיך לרדת בקצב מרשים - בין 260 אלף ל- 280 אלף תביעות חדשות. שיעור האבטלה לחודש מאי עלה מעט לשיעור של 5.5%, אך זאת בשל עליה בשיעור ההשתתפות (אגב לחודש יוני השיעור כבר יריד ל- 5.3%). כפועל יוצא ניתן לראות כי גם ההוצאה הפרטית עולה כאשר בחודש מאי ההוצאה הפרטית של משקי הבית האמריקאים עלתה בכ- 0.9%. ולבסוף האווירה החיובית הנגזרת ממדד מישיגן (עם קריאה גובהה של 96.1 נ"ב) ומדד אמון הצרכן של CB לחודש יוני (עם קריאה של 101.4 נ"ב), הציגו לטווח הקצר תמונה מעודדת ביותר. להלן תנודת מדד S&P 500 למהלך חודש יוני.
אז ארה"ב, למרות המכה בכנף החודש, כאשר המדדים המובילים השילו מערכם כ- 2% לערך, ממשיכה לחזור להיות חוף מבטחים למשקיעים ברחבי העולם. אירופה כאמור נגררת בשל יוון וגם באסיה המצב לא נראה מזהיר. MSCI פרסמה הודעה חריפה בנוגע לכלכלתה של סין, הכלכלה החזקה ביבשת. חברת המדדים הגדולה בעולם פרסמה את החלטתה בעניין חברות סיניות, אשר אומנם צפויות להיכלל במדד שווקים מתעוררים, אך לא כעת. הסיבה היא רצון MSCI ליצור נגישות גבוהה יותר לשוק הסיני המאופיין בעמימות גדולה. מיד לאחר הפרסום מדד שנחאי צנח בכ- 2.2%, וזאת עוד לאחר שהגיע לשיאו ב- 7 השנים האחרונות.
בעמוד הבא ניתן לראות תנודת מדד Dow Jones Shanghai Index למהלך חודשים מאי - יוני.
כאשר רואים את עליית התשואות גם בארה"ב (10 שנים נסחרות סביב ה- 2.44%), ואת הפיקים הגבוהים במדדי המניות (למרות הירידות המצרפיות החודש), ניתן להבין כי כסף רב מנותב לשוק האמריקאי. אם היה משהו שעוד משך את השוק הזה מעט למטה אלו הספקולציות להעלאת ריבית ע"י הפדרל רזרב, אז גם בסוגיה זו הגיע הרגעה החודש - קרן המטבע הבינלאומית (IMF) שלחה דרישה לפד' לדחות את העלאת הריבית עד למחצית הראשונה של 2016 לפחות. הסיבה לכך היא הרצון של קרן המטבע לראות את נתוני האינפלציה והשכר מתכנסים לטווחים ברורים ויציבים, מה שכעת על פי הפרסום לא קורה.
על סמך הסקירה של קרן המטבע, התחזקות הדולר, ירידה בהשקעות הנפט במדינה ושביתה בנמלים שצידה המערבי של ארה"ב צפויים להביא להאטה של צמיחת הכלכלה האמריקאית. לפי התחזית ארה"ב תסיים את השנה עם צמיחה של כ- 2.5%, לעומת 3.1% בתחזית הראשונה. יו"ר הפד', יילן, עדיין הדגישה כי כל עוד התחזיות של פהד' יפגשו עם המציאות, העלאת ריבית צפויה לקרות עוד השנה. בסופו של הדבר השיח גרם לשווקים להירגע ושלח את ארה"ב לעלויות תוך יומיות של כ- 1.5%.
יוון בצרות לאחר שרשמית הגיעה לחדלות פירעון - האם אלו חדשות טובות או רעות לשווקים?
ומכיוון וכל כך הרבה דובר על הנושא, לאחר שינויים כה רבים בעלילה, נתמקד במהות. עד למהלך האחרון של ראש ממשלת ייון, ציפראס (להעביר את ההחלטה לעם היווני), התחושה בשוק היתה כי הסוף ידוע מראש – המשא ומתן יתנהל עד לשנייה האחרונה, יוון תצליח לגלח חלק מהחוב, תצליח לפרוש בצורה שונה את התשלומים, ותנהיג מדיניות צנע למרות כל ההצהרות המיליטנטיות מבית הנבחרים היווני. בפועל ראינו תסריט שונה, אותו תסריט שהשוק לא תמחר – יוון רשמית הוכרזה כחדלת פירעון לאחר שלא שילמה את חובה לקרן המטבע עד ה- 30.06 (כ- 1.6 מיליארד אירו). מאז הודלפו גישושים כי אולי בכל זאת צפוי להיחתם הסכם, כאשר מדינות הגוש, מובלות ע"י קנצלרית גרמניה מרקל, הציגו קו קשוח ביותר ללא פשרות. למעשה נראה היה כי ציפראס מתרצה בסופו של דבר לכל הסעיפים המהותיים בתוכנית החילוץ, ויוון בכל זאת תצעד לשנים נוספות של צנע. להלן תנודות המדדים DAX ו- EURO STOXX 50 למהלך חודש יוני.
ראשית, שווה לבחון רגע תסריט בו יוון אכן יוצאת מגוש האירו וחוזרת לדרכמה. חובה של יוון עומד כיום על 323 מיליארד אירו. למעשה מדובר על אפשרות לדיפולט הגדול בהיסטוריה של מדינה כלשהי (הדיפולט האחרון שאנו זוכרים היה בשנת 2001, אז ארגנטינה פשטה את הרגל עם חוב של 95 מיליארד דולר). מחד פשיטת הרגל משמעותה אי החזר חובות - פשוטו כמשמעו. יותר מכך, המצדדים בסירובה של יוון להסכם מזכירים כי מאז 2012 יוון עשתה כל מה שהנושים רצו. ביוון הושקו שלל חוקי צנע דרקוניים כמו למשל מס גולגולת שדרש האיחוד האירופאי - על מנת שהממשלה היוונית תדאג כי האזרחים ישלמו את מס זה, היא הצמידה את התשלום לחשבון החשמל. התוצאה: רבים מתושבי יוון (כולל באתונה המרכזית) ניתקו עצמם וולונטרית מחשמל רק כדי לא לשלם מס זה.
אך לא דיי בדוגמאות מסוג זה - מאז שיוון הובלה ע"י האיחוד האירופאי כלכלתה התכווצה בכ- 20% !! ואחוז האבלטה במדינה כמעט 25%. משמע, לא רק שהתוכניות לא עזרו, הן הרעו את מצבה של המדינה. על זה ניתן לשאול, האם
מדיניות של "הידוק החגורה" היא המדיניות הנכונה? לשם ההשוואה, על מנת להוציא את כלכלת ארה"ב מהבוץ, הפד השיק 3 תוכניות מרחיבות בהן הוזרמו סכומי כסף אדירים לשוק. אז עכשיו דורשים הנושים להדק עוד יותר את החגורה, כאשר העם היווני רואה את תוצאות ההסכמים הקודמים בשנים האחרונות.
שנית צריך לבחון האם השווקים מוכנים ליום בו יוון לא תשלם את חובה. ניקח לדוגמא את המשבר בשנת 2008, אז המפולת התחילה עם נפילת ליהמן בראדרס בארה"ב. חובו של בנק ההשקעות עמד אז על יותר מ- 600 מיליארד דולר, כמעט פי 2 מזה של יוון. אז השווקים הוכו בתדהמה, כאשר שערי הבנק פשוט נסגרו ביום בהיר אחד. הפעם, העסק שונה בתכלית, וזאת בשל הסיבות הבאות:
- מדובר על סיפור מתגלגל אשר נמצא בכותרות כבר כ- 4-5 שנים. סביר להניח, כך גם אנו רואים לפי תגובת השווקים, כי המשקיעים תמחרו את נכסי הסיכון למהלך התקופה בשל הדיפולט האפשרי.
- כלכלת יוון אינה מהכלכלות הגדולות והחזקות, לא ביבשת אירופה ובטח לא בעולם. אולי לא היו צריכים להכניס את המדינה מלכתחילה לגוש האירו, אך כעת יציאה של יוון, לאחר פריסת חובות מוקדמת לא צפויה להשפיע על השווקים בטווח הארוך. בטווח הקצר בהחלט נראה את האפקט, אך סביר להניח כי התיקון יגיע לאחר מכן.
- ה-טענה ליציאה אפשרית של יוון וחדלות פירעון, היא שמדינות בעלות פוטנציאל דומה - ספרד, איטליה, פורטוגל - ינהגו בהתאם. אם יוון פשוט החליטה כי אין ביכולתה לשלם, פשיטת רגל נראית כמו פתרון לא רע בכלל. התשובה לטענה זו היא כי מדובר על מדינות בעלות מדיניות שונה לגמרי. מדינות אלו גם גדולות הרבה יותר, במצב טוב יותר, ובעלות תלות גבוהה יותר בגוש האירו. מבחינת נתוני המאקרו של איטליה וספרד, אפשר לראות כי תהליך ההבראה נמצא בעיצומו - לאט ובטוח. בשל כך לא נראה תסריט בו יציאת יוון תגרום לקריסת הגוש ביבשת אירופה.
לכן שוב - יש לבחון את הסאגה היוונית ולראות כיצד הסיפור מסתיים. כעת נראה כי יוון תסכים למתווה הנושים, אשר ככל הנראה יגרום לאווירה שורית בשווקים הבינלאומיים. לראיה, עוד לפני התוצאות הסופיות של הסיפור ראינו את העלויות בארה"ב ואירופה רק בשל השמועה כי ממשלת יוון מתרצה למתווה. התנודתיות תמשיך אחרי כל כותרת - תוצאות משאל העם, החלפת מסרים בין יוון לנושיה ועוד. בכל מקרה אפשר להניח בזהירות כי לכל תסריט שהו, המשקיעים נראים מוכנים ולכן השווקים לא אמורים לחטוף זעזועים גדולים מדי. כך או כך, כמו שאמרה מרקל Never say never, ולכן גם תסריט של אפקט דומינו כמובן יכול להתרחש, סביר פחות אך עדיין אפשרי.
אנומליית האג"ח - האפיק הבטוח הפך לתנודתי ברחבי העולם
מזה כמה חודשים אנו עדים לעליית התשואות בשוק האג"ח, הן בזירה העולמית והן בשוק המקומי. כבר נכתב בסקירותינו הקודמות כי השחיקה במחירי האג"ח נובעת בעיקר בשל תמחור העלאת הריבית האפשרית בארה"ב, אשר תשפיע באופן ניכר על האגרות, בעיקר על אלו בעלות מח"מ בינוני עד גבוה (4 ומעלה). אך בחודשיים האחרונים נוכחנו לראות כי אנו לא היינו אפילו קרובים למחירי רצפה. מחירי האגרות צללו באופן חד למדי כאשר התשואות ל- 10 שנים שברו שיאים שלא נראו מזה זמן רב - בארה"ב התשואות חצו את רף ה- 2.3%, גרמניה את 0.6%, בריטניה 1.2% איטליה וספרד את 2.3% ועוד. שאלה היא מדוע? להלן תנודת מדד S&P 10 Year US Treasury Note Futures Total Return Index למהלך חודש אפריל עד יוני.
ובכן הסיבה העיקרית לתנודה החדה היא עליה מסיבית באי הודאות בכל הנוגע לאפקט היווני. פרמיית הסיכון עלתה באופן משמעותי ואיתה הורגשה הפעילות ההיסטרית של המשקיעים. בשל כך כדור השלג החל להתגלגל והתשואות רק עלו ועלו. אם נבחן לרגע את השוק בארץ, באותם ימי הכרזת בנק ישראל (פירוט למעלה), ראינו כי העלייה בתשואות היתה מעט לא פרופורציונלית לעומת אלו שראינו למשל בשוקי ארה"ב ואירופה. בנוסף, ההיסטריה הורגשה בשל היקף פדיונות גבוה מאוד של קרנות אג"חיות בשל הירידה החדה במחירי הקרנות.
באופן פרדוקסלי, חוף המבטחים של המסלול האג"חי לפתע נראה לא רלוונטי. משקיעים ברחבי העולם החלו לזרוק את הסחורה על מנת לא לחטוף את עליית התשואות החדה, ובשל כך ראינו אנומליה אשר ייצגה גם ירידה בשווקי האג"ח וכן ירידה בשווקי המניות - למעשה הרבה משקיעים העדיפו בתקופה זו "לשבת על הגדר". כפי שאנו יודעים, המשקיעים מעדיפים לא להתמודד עם חוסר וודאות. חדשות רעות ו/או תקופה רעה דווקא כן, אבל אי וודאות זה סיפור אחר. אכן הסיפור היווני (וגם בחינת כיוונו של השוק הסיני אשר מראה סימני האטה מדאיגים) מגדילים באופן ניכר את הסיכון, אך שווה לבדוק גם סדרות אג"חיות. זאת משום שלמרות התנודות והירידות, קניית חוב חברה בעלת דירוג גבוה + ריבית שנתית שקשה למצוא באפיקים אחרים, עדיין מהווה אלטרנטיבה. חשוב לא לפעול מהיסטריה - כמובן שהכל תלוי בשלל גורמים נוספים כגון, מח"מ, סקטור, תשואה, נזילות, חוסן כלכלי של החברה, מצב סחירות ועוד ועוד, אך אולי שווה לחושב על הטווח הארוך, קרי להישאר עד לפדיון, כלומר עד לקבלת החוב במלואו. בהנחה שהחברה משלמת את התשלומים, הירידות בטווח הקצר לא יהוו פקטור בטווח הארוך. לכן "ישיבה על הגדר" הינה אסטרטגיה לגיטימית לחלק מהמשקיעים אשר לא רוצים להיות במשחק בתקופה מסוג זה, אך אסטרטגיה זו יכולה להתקיים גם דרך ניתוב הכסף לאפיק אג"חי בטוח יותר.
ישראל נכנסת לטלטלה בנושא הגז - מה המתווה אומר ומי המנצח הגדול בפשרה?
רבות דובר על נושא זה, ולא רק במהלך החודש הנוכחי. לכן נתמקד בתקציר המתווה וההשפעות הצפויות על השוק. ראשית בנוגע למתווה - להלן הנקודות העיקריות ומשמעותן:
- דלק ונובל אנרג'י ימכרו את אחזקותיהן במאגר תמר. סעיף זה מכריח את תשובה למכור כ- 31.25% מבעלות המאגר לצד שלישי בתוך 6 שנים, ונובל אנרג'י תדלל את אחוזי בעלותה מ- 36% ל- 25%. מדובר על אחד הסעיפים העיקריים להם התנגד דויד גילה, עקב העובדה כי נובל אנרג'י תישאר בבעלות על 2 מאגרי הגז הגדולים בישראל - לוויתן ותמר, קרי "בעלות צולבת". במהלך 6 שנים אלו, ייתכן ודלק תנסה לנצל את מלוא הפוטנציאל לפני מכירת אחזקותיה, ובשל כך ספק אם נראה ממד תחרותי בשל החלטה זו.
- מאגרי כריש ותנין ימכרו לצד שלישי. נובל ודלק ימכרו את אחזקותיהן במאגרים אלו בטווח של 14 חודשים. הרעיון הוא לעודד תחרות ע"י כניסת שחקנים חדשים לשוק, אך נראה כי ההשפעה לכך תהיה מינורית. בסופו של דבר 2 המאגרים מהווים כ- 10% מעתודות הגז המובטחות של ישראל ולכן כוח המיקוח של שחקנים נוספים פוטנציאליים יהיה מוגבל.
- הקדמת ייצוא ממאגר תמר. סעיף נוסף אשר קיבץ אליו מתנגדים רבים. המשמעות הינה ששותפות הגז יוכלו לייצא למצרים כמות גדולה טרם חיבור ליווית אל החוף. בכך מפסידה המדינה הלכה למעשה את עידוד פיתוח ליוויתן, כשם כעת שותפויות הגז יוכלו ליהנות מפרמיית הייצוא, ללא כל לחץ לפיתוח מהיר של המאגר הגדול בישראל. המצדדים בסעיף זה יזכירו (ובצדק) כי הכנסות המדינה מייצוא יזרימו לקופת המדינה מיליארדים כבר בטווח הקרוב (הערכות כי מדובר בכ- 3 מיליארד שקל).
- שטר החזקה על מאגר ליוויתן יוארך ליולי 2019. מדובר על הארכה פרוצדורלית והגיונית. זאת בשל העיכובים הרבים שפקדו את הסקטור בחודשים האחרונים.
- בהתאם להמלצת ששינסקי, לא תוכר ההוצאה על הקמת צינור מיועד לייצוא למצרים. במילים פשוטות המדינה יכולה לרשום לעצמה הישג תחת סעיף זה, בכך ששותפות הגז לא יוכלו "לרשום" לעצמן הוצאות מוכרות במס ובכך להוריד משמעותית את שיעורי המס. בנוסף להגדלת הכנסות המדינה ממיסים, ירידה בהכנסות שותפות הגז לאחר מיסים, תגדיל אצלן את האינטרס לפיתוח מאגר ליוויתן.
- בגזרת המחיר יש תקרה אך אין באמת פיקוח. התקרה תקבע לפי נגזרת של ממוצע המחירים בשוק + הצמדה לברנט (כיום ממוצע המחירים נע בין 5.3 - 5.4 דולר ליחידת אנרגיה), כאשר תוקף סעיף תקרת המחיר הינו ל- 6 שנים. גם ברמת מחירים אלו וגם ברמות הערכת השוק לעליה לכיוון 7 דולר ליח' אנרגיה, מדובר על פרמיה גבוהה ביותר. לא ברור כל כך מאיפה גורמים בממשלה שלפו את הנתון כי מדובר על המחיר הנמוך אל מול מדינות המערב - גם בשל העובדה כי אין מה להשוות זו נומינלית אלא במונחי כוח קניה וגם בשל העובדה כי בתום 6 שנים לאחר הצמדה יכול להיות מדובר על מחיר גבוה יותר. בנוסף, התקרה אינה מהווה פיקוח ואין התערבות רטרואקטיבית בחוזים קיימים. לכן בגזרת המחיר, נראה כי ידן של שותפות הגז יצאה על העליונה.
- השוואת מחיר הייצוא לשוק המקומי. נראה כסעיף טוב לציבור הישראלי, אך צריך לראות איך הוא ייצא לפועל. הסעיף לא אומר כי חברות הגז חייבות להשוות את המחירים - ניתן יהיה לייצא במחיר נמוך מזה שמשווק לשוק המקומי. אך במקרה זה, על פי דרישת הלקוחות בישראל, ניתן יהיה לקבל את מחיר הייצוא במידה וזה נמוך יותר. אגב גם המיסוי לא יהיה לפי המחיר הנמוך יותר, זאת על פי המלצת ועדת ששינסקי. אם כך מחד המדינה מבטיחה לציבור מחיר שווה לזה של מחיר הייצוא, אך אין זה אומר כי יש בטחון למחיר זול.
את ההצהרות אנו שומעים בעד ונגד המתווה. קשה לצפות האם מתווה זה אכן יאושר ע"י הממשלה שכעת גם המבקר "נכנס לתמונה" - דורש להמתין עם ההצבעה במליאה עד לפרסום דוח התנהלות הממשלה בנושא (אגב למרות שמדובר על דרישה, זו יותר המלצה מכיוון ואין למבקר סמכות לדחות הצבעות בכנסת). מכמות הערפל הפופוליסטי ניתן להתרכז ב- 2 נקודות מרכזיות. האחת היא מחיר הגז - האם באמת מדובר על מחיר "הוגן" לציבור? כפי שראינו במתווה למעלה, לא מדובר על פיקוח כי אם יותר על סוג של רצועת ניוד. ההשוואה למחירי גז ליח' כפי שמשלמים האירופאים למשל, נראית מעט חיוורת. מדינות אירופה אינן מפיקות גז, אלא מייבאות. בכך גם עלויות השינוע מאמירות את המחיר וגם לא מדובר על משאב טבע מקומי אשר צריך להגיע בראש ובראשונה למדינה. בנושא זה ראוי להדגיש כי הועדה לפיקוח המחירים בכנסת בראשות משרד האוצר ומשרד התשתיות יושבת על המדוכה בנושא זה כ- 3 שנים כבר. למעשה נושא הפיקוח מעולם לא הוכרע תחת ממשלת נתניהו, גם בשל סירובה הקשוח של נובל אנרג'י להכנסת סעיף פיקוח למתווה, וגם בשל מדיניותה הכלכלית של הממשלה – הזרמת הגז למשק במהירות תוך חיזוק השחקנים הגדולים והחזקים בשוק, ובכך "לחלחל" את הכסף לשאר השכבות.
הנקודה השנייה היא תנודות המניות המרכזיות בבורסה המקומית. אם נבחן כיצד מגיבות שותפויות הגז ביום שאחרי פרסום המתווה נוכל לראות מי המנצח הגדול בפשרה: דלק קידוחים (1.25%+), אבנר (0.67%+), מסיימות את יום המסחר בעלויות יפות. למרות התנודתיות החריפה בסקטור הגז למהלך החודשים האחרונים (כאשר כל פעם מתפרסמת כותרת אחרת "ממש מתוך" חדרי המשא ומתן), ניתן לראות כי שותפות הגז המובילות כבר רושמות תשואה חיובית שנתית של מעל ל- 20%. האם למרות הסקטור בעל הסיכון הגובה ממילא, התמחור שווה את ההשקעה? קשה מכדי לצפות. הרי אם ניקח תסריט בו הממשלה לא מאשרת את המתווה הנוכחי, ניתן יהיה להניח נפילות חזקות באופן מיידי. כל עוד לא ברור העתיד הקרוב והרחוק בסקטור כל כך משמעותי, חובה לנהוג בזהירות רבה לפני כניסה, וכמובן לחשוב פעמיים לפני שינויים באלוקציות, גם בתוך האפיק המנייתי הכולל וגם בתוך האפיק המנייתי המסוכן בפרט.
בנק ישראל השיק מסיבת עיתונאים ראשונה מסוגה - התוצאה היתה הרסנית לשוק המט"ח
בנק ישראל החליט לכנס מסיבת עיתונאים כל שלושה חודשים, כשם שפועלים מקביליו העולמיים, כדוגמת ה- FED וה- ECB. בכך יוכל ב"י לשפר את השיח עם הציבור ולהציג שקיפות גבוהה יותר בכל הנוגע להחלטות הועדה המוניטרית. במסיבת העיתונאים האחרונה (22.06), פרסם ב"י בראשות הנגידה פלוג, כי ריבית חודש יולי תיוותר ללא שינוי (0.1%). למרות צפי חלקי מהשוק להורדת ריבית, הותרת הריבית לא זעזעה יתר על המידה את שוק. אך ההצהרות לאחר מכן דווקא כן, ועוד איך. "לאור התוואי הצפוי של חזרת האינפלציה לתוך היעד והתייצבות קצב הצמיחה המתונה, נראה שפחתה ההסתברות לכך שנידרש לשימוש בכלים בלתי קונבנציונליים בתקופה הקרובה" - עד היום שמענו לא מעט את הנגידה מדברת על האפשרות לשימוש כלים אלו בשל ההתמודדות הן בלחצי הדפלציה והן ביישור קו למדיניות מוניטרית מרחיבה בשווקים עולמיים מובילים. האם בבת אחת אין ולא יהיה בטווח הקרוב צורך לבדוק את השימוש בכלים מוניטריים מרחיבים? ואם כן (וסביר להניח שלא), האם נכון להתבטאות כך במסגרת הצהרה של פורמאלית של בנק ישראל? להלן תנודת הדולר/שקל למהלך חודש יוני.
החודש במספרים - מדדים מובילים ומטבעות
דניאל אורני, מרכז פעולות המסחר בבורסות בארה"ב.
