הטעות-הגדולה-ביותר

רונן מדמוני, מנהל תחום גמל והשתלמות

בספרו הנודע של פרנק באום, הקוסם מארץ עוץ, דורותי וחבריה הולכים בדרך האבנים הצהובות בדרכם אל עיר הברקת. אם ניקח את זה לעולם הפנסיוני, אז דרך האבנים הצהובות רצופה בסכנות רבות עד ליעד המיוחל: היום בו נצא לפנסיה. חלק מסכנות אלו נובעות מכך שבכל הקשור לחסכון הפנסיוני, מרביתנו טומנים ראשנו בחול כל הדרך, וביחוד בחלק החשוב, בהתחלה. כנראה שרובנו מאמינים שכשנגיע לארץ עוץ, הקוסם כבר יסדר את הכל.

אנו חוסכים לפנסיה החל מהיום הראשון בעבודה (במקרה של שכירים) ועד ליום האחרון. אבל, חשוב לזכור שתקופת החסכון המשמעותית ביותר היא בין הגיל הממוצע לכניסה לשוק העבודה (27) לתחילת הדעיכה בשוק זה (45. כן, זה עצוב, אבל כך הם הדברים). ההסבר לכך הוא שכל שקל שנפקיד בגיל 27 יעבוד עבורנו שני עשורים יותר מהשקל שנפקיד בגיל 45 ולכן יהיה שווה פי כמה בגיל הפרישה.

איפה הטעות?

בשנים האחרונות פגשתי חוסכות וחוסכים בכל מיני נקודות בדרך, כאשר המוטיב החוזר אצל יותר מדי מהם/ן הוא: יותר מדי ביטוח, לא מספיק חסכון. הביטוח הוא אחד הרוצחים השקטים של החסכון (יחד עם דמי ניהול). האפיקים הפנסיונים (פנסיה וביטוח מנהלים) רוכשים עבורנו כיסויים ביטוחיים, בעיקר כנגד אובדן כושר עבודה ומוות בטרם עת. האם ידעתן/ם שלחברות המנהלות את החסכון מותר להסיט עד 35% מההפקדה החודשית שלנו לרכישת הביטוח?!

בנוסף לכך, החברות מנצלות את הבורות שלנו כדי שנפנה כסף פנוי לביטוח, כמעט בכל שלב בחיינו. טלפנים, ולא רק הם, משתמשים באסטרטגיות הפחדה ופיזור הבטחות, כדי למכור לנו ביטוחים מכל הבא ליד: דירה, רכב, בריאות, סיעוד, תאונות אישיות, מחלות קשות ואפילו ביטוח לחיות מחמד או ביטוח לחתונה.

זה לא שכל כיסויי הביטוח מיותרים. ברור שביטוח אובדן כושר עבודה הוא חשוב – אם נאבד את יכולתנו לעבוד מסיבה רפואית, ביטוח זה יבטיח לנו קצבה חודשית. ברור גם שביטוח שארים אינו דבר שאפשר לוותר עליו כשיש לנו ילדים (אבל האם בדקתם/ן שאתם לא משלמים/ות עליו כאשר אין לכם/ן ילדים?).

אבל, כדאי לזכור שחשיבותם של כיסויי ביטוח שאינם קריטיים פחותה לעין שיעור מחשיבות החסכון. כל שקל שהוסט בדרך לביטוח, הוא שקל שלא ישמש אותנו בפנסיה. מכל הביטוחים שקנינו, הזנחנו את הסיכון הגדול ביותר: להגיע לגיל פרישה לא ערוכים. כן, למרות ההפחדות, רובנו נגיע לגיל פרישה בריאים ושלמים, אבל כנראה בלי מספיק כסף בקופה (ובלי חיית המחמד).

אז מה עושים?

ב"קוסם מארץ עוץ", דורותי מגלה בסוף הדרך שלכל אורך הדרך הכוח לחזור הביתה היה בידיה. גם במציאות שלנו הכח נמצא אצלנו, החוסכים. המדינה העבירה אלינו, החוסכים, את האחריות לחסכון הפנסיוני שלנו ואת החופש לעצב אותו כרצוננו.

אז מה עושים? קודם כל שואלים.

שואלים את סוכן הביטוח או את חברת הביטוח האם בחסכונות שלנו חבויים ביטוחים ומהם? שואלים את עצמנו אילו ביטוחים אנחנו צריכים* (אפילו שזו שאלה קשה), ואז שואלים שוב את הסוכן או החברה על מה אפשר לוותר או איפה אפשר לצמצם (ואף דורשים זאת).

לעתים, כששואלים שאלות משעממות, מקבלים תשובות מעניינות. תנסו.

*הסבר קצר על המשמעות של רכישת ביטוח. זוהי בעצם העברה של הסיכון מאיתנו אל חברת הביטוח.

ככלל ברזל, את הסיכונים הגדולים נעדיף להעביר לחברת הביטוח. לדוגמא, משפחה צעירה תרצה לשמר את הכנסת המשפחה במקרה של מוות של אחד מבני הזוג.

אבל, עם הסיכונים הקטנים יותר כדאי להחליט באופן שקול כיצד מתמודדים לבד. לדוגמא, זוג גמלאים בעלי קצבה חודשית גבוהה עשויים להחליט לא לרכוש ביטוח סיעודי יקר מכיוון שהכנסתם החודשית מאפשרת להם לשלם את עלויות הסיעוד מתוך קצבתם. (עלויות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים, לצורך העניין).

לפני סיום חשוב להבהיר: IBI בית השקעות מנהל ומשווק קופות גמל ואינו מנהל או משווק קרנות פנסיה או ביטוחים.
רונן מדמוני

Ronen_m@ibi.co.il

שתפו עם חברים :